שבילים

"תוך כדי שאתם הולכים אתם מוצאים את עצמכם בשביל מוכר.."

זה היה בעיצומו של הדמיון המודרך כשהנשימה של אחת המשתתפות נעשתה מהירה והיא קפאה במקום.

"הייתי רוצה שהשביל הזה יהיה מקום בטוח, אבל דווקא הוא, המוכר, היומיומי.. לא הצליח להגן עליי"

דרך הכלים הפסיכודרמטיים נתנו ייצוג לאותו שביל, שהיה העדות היחידה לפגיעה באותה ילדה. הוא היה האוזניים והעיניים שלא היו שם,

הוא היה זה שספג את הדמעות.

והיא, אותה משתתפת, נתנה חיבוק גדול לילדה הפנימית שלה -

"את לא אשמה"

וכל הקבוצה הדהדה אחריה, כנותנת תוקף לדבר שאולי מעולם לא נאמר - "את לא אשמה"

נשמנו יחד

נשימה טובה, עמוקה וגדולה

אנחת רווחה מילאה את החדר

כוחה של הקבוצה, כוחה של הפסיכודרמה